מחאה בגאורגיה: החברה האזרחית נגד החוק הרוסי

צילום:Nika Matiashvili

יומיים של מחאות רחוב ופעולות של התנגדות המוניות נדרשו לאזרחי גאורגיה למנוע את הניסיון של הפרלמנט להעביר חקיקה אנטי דמוקרטית. חוק המכונה החוק הרוסי או חוק הסוכנים הזרים, עלול היה לגרום לקרע בלתי הפיך בין גאורגיה לאיחוד האירופי, ולשלול כל אפשרות לשילוב שלה במדינות האיחוד בעתיד הנראה לעין.

יוזמי הצעת החוק שהוציאה המונים לרחוב, היו התנועה הפרו-ממשלתית כוח העם. על פי הצעת החוק, ארגונים וכלי תקשורת המקבלים יותר מ -20% מהמימון שלהם ממקורות זרים (מחוץ למדינה) נדרשו להירשם כ"סוכנים זרים" ולהגיש טפסים מיוחדים לרשות המסים מדי שנה. העבריינים צפויים לקנס של 25 אלף לארי (כ-9,5 אלף דולר).

יוזמי החוק טוענים, שהצעת החוק היא גרסה מרוככת של החוק האמריקני לרישום של סוכנים זרים (FARA), אך למעשה לא היה שום קשר בין השניים. להפך, הצעת החוק הזו היא העתק כמעט מושלם של חוק רוסי, שבאמצעותו הצליחו הרשויות ברוסיה לחסל כמעט לחלוטין את התקשורת העצמאית ואת החברה האזרחית במדינתם. (שווה להכיר גם את חוק סימון עמותות שקיים בארץ)

לומר לא! לחוק הרוסי

העיתונאים שהשתתפו בישיבה של לשכת הפרלמנט בה נידונה הצעת החוק, חזרו על הקריאה: "לומר לא! לחוק הרוסי". עם הסיסמה הזו, שבועיים לאחר מכן, יצאו אנשים לרחובות. האיחוד האירופי גינה את החלטת הפרלמנט הגאורגי. בנוסף, ארבעים ארגונים חברתיים ממדינות שונות הגישו עתירה לממשלת גאורגיה, בה קראו להצעת החוק איום רציני על הדמוקרטיה והחברה האזרחית וחזרה לדיקטטורה.

ברוסיה, חוק הסוכנים הזרים שנכנס לתוקפו ב-2012, איפשר לסמן את כלי התקשורת החופשיים, ארגונים אזרחיים ואף אנשים פרטיים בתווית "סוכן זר". ה"סוכנים הזרים" הוצגו בעיני החברה הרוסית כ"גיס חמישי" וכ"אויבי העם". כיום, 645 גופים ואזרחים פרטיים ברוסיה מוגדרים כ"סוכנים זרים", ביניהם גופי תקשורת, עמותות, התארגנויות ותנועות עממיות (כולל 137 אזרחים, שהמדינה הענישה על שיתוף פעולה עם כלי תקשורת זר או חופשי, או בגלל ששיתפו מידע שמקורו בכלי תקשורת שכאלה). גם ארגוני סביבה הפכו להיות חלק חלק מאותם ארגונים המכונים "ארגונים לא רצויים".

בפועל, הקריטריון האמיתי היחיד שיגרום לכם להיכנס ל"רשימה השחורה" הזו הוא חוסר הנאמנות, והתנגדות הכי מינורית, לשלטון. "סוכנים זרים" סובלים מהתנכלויות, למשל, דרישות מחמירות של דיווח לרשויות המס (כך, למשל, "סוכנים זרים" שהם אזרחים פרטיים, נאלצים לשלוח למשרד המשפטים קבלות עבור כל הרכישות שלהם, לרבות תרופות, צעצועים לילדים, חיתולים ומזון). כל פרסום של סוכן זר, אפילו פוסט אישי או תמונה עם המשפחה ברשתות החברתיות, חייב להיות מלווה בכותרת אזהרה חמורה שמשרד המשפטים ניסח ואישר. אי ציות גורר קנסות ענק. החוק מנע מכלי תקשורת ועיתונאים עצמאיים את האפשרות לעסוק במקצוע שלהם, חיסל את היכולת של העמותות לקבל מימון, וכמובן מונע מאנשים פרטיים הזדמנות להביע את דעתם בחופשיות.

לדכא כל ביקורת אזרחית

אלה בדיוק היו המטרות של החוק הגאורגי – לדכא כל ביקורת, לסתום את הפה לתקשורת העצמאית ולחברה האזרחית. לכל מי שמבין בפוליטיקה בגאורגיה, אין ספק שמפלגת "החלום הגאורגי" השולטת היום בפרלמנט, עמדה מאחורי הצעת החוק. העניין הוא שכיום גאורגיה היא המדינה היחידה באירופה, שלמרות סממנים דמוקרטיים, היא בעלת מבנה של אוליגרכיה קלאסית, כלומר אוטוקרטיה שבה כל הכוח במדינה נמצא בידי קבוצה קטנה שלא מתחלפת. אם נדייק, מדובר באדם אחד. כל ההחלטות החשובות במדינה מתקבלות על ידי האדם היחיד שאין לו תפקיד רשמי – האוליגרך הרוסי בידזין איבנישווילי, המקורב לפוטין ומקיים יחסים הדוקים עם השלטונות ברוסיה.

בשנת 2012 הוא הקים את המפלגה "החלום הגאורגי" ועמד בראשה. באוקטובר 2012 המפלגה זכתה בבחירות לפרלמנט, ומאז היא המפלגה הפוליטית השולטת במדינה. לפני שנתיים עזב איבנישווילי את המפלגה, אך הוא ממשיך לקבל החלטות בנושאים החשובים במדינה. זו הייתה הסיבה העיקרית לכך שהבקשה של גאורגיה להתקבל כחברה באיחוד האירופי, אותה הגישה יחד עם אוקראינה ומולדובה לפני שנה, נדחתה.

התנאים העיקריים להצטרפותה לאיחוד האירופי היו: מאבק באוליגרכים והתגברות על הקיטוב הפוליטי. נוסף על כך דורש האיחוד האירופי מגאורגיה לשחרר את הנשיא לשעבר מיכאיל סאקשווילי, שנמצא במאסר מאז ספטמבר 2021 באישומים מופרכים. יתרה מזו, בדצמבר האחרון קרא הפרלמנט האירופי "להטיל סנקציות אישיות על האוליגרך איבנישווילי, בשל הידרדרות התהליכים הדמוקרטיים במדינה". החוק החדש אמור היה להוות מכשול לכניסת המדינה לאיחוד האירופי. אולם, על פי הסקרים, 80% מאוכלוסיית גאורגיה בעד הצטרפות לאיחוד.

הפגנות נרחבות בטביליסי

הניסיון של איבנישווילי גרר תגובות חריפות. נשיא גאורגיה, סלומה זוראבישווילי, הצהיר שלא יתמוך בהצעת החוק. איגוד התעשיינים, עורכי דין, אנשי תרבות, עיתונאים, פוליטיקאים, ארגונים חברתיים, ספורטאים ועוד, יצאו נגד החוק וביקרו אותו קשות. יותר מ-60 ארגוני חברה אזרחית וכלי התקשורת טענו שהם לא יצייתו לחוק אם וכאשר יתקבל.

ב-7 במרץ הועברה הצעת החוק בקריאה הראשונה, וכבר באותו הערב החלו הפגנות נרחבות בבירת גאורגיה טביליסי, שנמשכו יומיים והסתיימו בעימותים עם המשטרה. המפגינים ניסו לפרוץ אל בניין הפרלמנט, המשטרה הגיבה בתותחי מים, גז מדמיע ורימוני הלם.

אחת הסיבות לכך שהמפגינים השיגו את מטרתם היא שלמחאה לא היו מנהיגים ורוב משתתפיה היו צעירים. עם זאת, כל מפלגות האופוזיציה וכלי העיתונות העצמאית תמכו בה. האישה עם דגל האיחוד האירופי העומדת בגבורה מול סילוני מים בטביליסי הפכה לסמל המחאה הזו (לאחר מכן נודע לתקשורת שמה של האישה: נאנה מלכשיה, עובדת בית העירייה של טביליסי). בתוך יומיים נעצרו 130 איש ולכאורה נראה היה כי סיכוייהם של המפגינים קלושים.

כעבור יומיים של הפגנות סוערות, בבוקר ה-9 במרץ, מפלגת "החלום הגאורגי" והתנועה "כוח העם" פרסמו הצהרה משותפת בה הודיעו כי הם מושכים את הצעת החוק. לדרישתם של המפגינים, שוחררו כל העצורים בהפגנות. המפגינים התפזרו, לא לפני שהציגו לרשויות את דרישתם החדשה: התפטרות הפרלמנט. גורם נוסף להצלחה הוא היסטורי: לגאורגיה ניסיון עשיר בהפגנות רחוב. והפעם העם הבהיר לשלטונות שהוא לא יסבול יחס כזה. מסר מעודד לכל המחאות בעולם.