בית שמאי ובית הלל

שו"תבית שמאי ובית הלל
טירגיץ שאל לפני 2 שנים

איך זה שבד"כ בית שמאי מחמירים ובית הלל מקלים, מקרה הוא היה לנו?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

ראשית, כאשר יש הרבה מחלוקות בין שני בתים, יש הסתברות גבוהה שאחד מהם ייטה לחומרא גם בלי כוונת מכוון. הסיכוי שההחמרה תהיה חצי חצי בין הבתים הוא קטן.
מעבר לזה, יש נטיות שונות בנפש ובשיטות השונות, וייתכן שלב"ש הייתה נטייה להחמיר.
ולבסוף, במקרים רבים קשה להגדיר מהי חומרא ומהי קולא (כידוע מהגר"ח, חומרא בהלכות פיקוח נפש היא קולא בהלכות שבת).

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

1. לא עשיתי מחקר אבל סביר להניח שזה לא קרוב לחצי אלא נניח בית שמאי מחמירים ב8 מתוך 10 מחלוקות. אם בית שמאי מגרילים חומרה בסיכוי חצי אז הסיכוי שיגרילו חומרה ב8 מחלוקות ומעלה הוא בערך 5% (ומתוך 100 מחלוקות הסיכוי להגריל חומרא ב80 ומעלה הוא כבר ממש זניח).

2. נטייה להחמיר שייכת לכאורה רק במחלוקת על גזירות דרבנן עד כמה להרחיק. אבל במחלוקת דאורייתא מסבירים בכל מחלוקת שנחלקו בסברא מסויימת ומה שייך בזה נטיה להחמיר. למשל הקדש בטעות לבית שמאי הקדש, או שביתת כלים לבית שמאי דאורייתא.

3. אולי במקרים מועטים קשה להגדיר מהי חומרא ומהי קולא, אבל (נראה לי כהשערה לפחות) בד"כ זה לא משתמע לשני פנים. גם בדיני ממונות שחומרא לזה קולא לזה נראה שאם בית שמאי מחייבים באחריות שומר שחשב לשלוח יד בפיקדון זאת חומרא נטו (או שבעיניך זאת לא חומרא?)

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

1. אלה האפשרויות. או נטייה להחמיר או מקרה. או שהגדרת חומרא ווקולא אינה באמת חד משמעית.
2. אם לא שייך נטייה להחמיר אז זו גם לא חומרא. אם זו חומרא איני רואה מדוע שלא תהיה נטייה להחמיר גם בדאורייתא. למשל, כשיש צדדים לפרש כך את הפסוק גם אם יש צדדים אחרים, הם נוטים לעשות זאת ולכן לדעתם זה דאורייתא.
3. בדיני ממונות איני רואה מדוע זו חומרא. השאלה האם דואגים לשומר או למפקיד.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

1. אולי אפשר גם להעלות אפשרות שהכיוון הפוך. היו שתי קבוצות בעם אחת מדקדקת ומחויבת למצוות מאד ואחת יותר מהעם שבשדות. באופן כזה רב שמחזיק בחומרא משמעותית נהדף לחיות וללמד דווקא את הקבוצה המחויבת יותר. וכן רב שהחזיק בקולא משמעותית נהדף לחיות וללמד דווקא את הקבוצה הפחות מחויבת ("קולא שאין הציבור המחויב יכול לעמוד בה").
גם היום זה קורה במידה רבה, שהציבור מקבל על עצמו את הרבנים בהתאם לקו הכללי של פסיקותיהם. ולכן מובן מאליו שהרב של העדה החרדית יהיה מחמיר יותר מהרב של תקוע. אם הרבנים בהתאמה ישנו את דעתם למשהו אחר משמעותית אז ייתכן בהחלט שהם יודחו מהקהילה, ולא שהקהילה תלך אחריהם.
אמנם לפעמים גם הקבוצה המחויבת מחזיקה בקולות (למשל בימינו חרדים אשכנזים רבים 'מקלים' בפאה נוכרית) ולפעמים גם הקבוצה הפחות מחויבת מחזיקה בחומרות (למשל בימינו ספרדים רבים מקפידים על בשר חלק בית יוסף בעקבות הרב עובדיה, גם אם הם לא מאלה שמעיינים בלולב באריכות רבה לפני הקנייה). אבל עדיין באופן כללי הקבוצה המחויבת מעמידה בראשה רבנים שהיה ידוע לה שהם למעשה מחמירים יותר. וכן להיפך. זכר לדבר בבבא מציעא "הורה רבי טרפון בלוד, האונאה שמונה כסף לסלע שליש למקח. שמחו תגרי לוד. אמר להם כל היום מותר להחזיר. אמרו לו – יניח לנו רבי טרפון במקומנו, וחזרו לדברי חכמים".
אם ההסבר הוא טכני בכיוון הזה אז זה לא שלרבנים יש נטיה להחמיר (אלא שלציבור יש נכונות או אי נכונות לספוג חומרות, ורב שיצא לו מתאים לאחד הציבורים הגיע לשם) והגדרת חומרא וקולא היא חד משמעית, וההטייה היא לא מקרה. רב מאוזן שבערך בחצי מהנידונים מחמיר ובחצי מקל נמצא קרח מכאן ומכאן ללא ציבור וממילא ללא תלמידים ומימון וכך תורתו שקעה וקיבלנו בסופו של דבר שתי קבוצות שמובחנות חזק בציר החומרא/קולא.
מה דעתך?

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

זה רק הסבר אבולוציוני, אבל אחרי האבולוציה יש שם אדם שיש לו נטייה להחמיר.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

נטיה להחמיר במובן של נכונות (והתלהבות) לשאל בעול כבד של מצוות. לא נטיה להחמיר במובן של מחשבה שהאמת התורנית היא חמורה במיוחד.
וזאת כבר נטייה אנושית מוכרת וידועה שמאפיינת ציבורים – מידת הנכונות הפנימית לשאת עול כבד ואף ההתלהבות להישמר במקום פלוני מעוד סעיף בשולחן ערוך – ומכאן והלאה יש תיאור אבולוציוני לתמונה המחנאית בתורה שבעל פה.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

הכל תלוי בהגדרתך ל"חומרה". כאן לא נכנסתי לזה, רק אמרתי שיש כאן נטייה להחמיר.
אבל לדעתי תיתכן נטייה להחמיר במובן הרגיל. יכולה להיות תפיסה תיאולוגית שהקב"ה רוצה להכביד עלינו או דורש מאיתנו עול כבד מסיבה כלשהי. מה שקרוי בפי העם (=אני): It is too good to be Kosher

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

מעלה הרהור (אולי טריוויאלי ואולי מקושקש).
ככל שהגלות מאריכה עומדים מאמינים בני מאמינים ומצטערים שלא בא המשיח. ומסקנתם התחושתית היא שכנראה צריך לדקדק עוד יותר כדי כן להתקדם ולזכות. תחושת אשמה שנפתרת בהכבדת העול כך שאולי הפעם נגיע ליעד. לכן מגמת ההחמרה הולכת ומעמיקה עם התארכות הגלות.
יש מאמינים אחרים שרואים במצב הנוכחי סוג של גאולה כלומר הושלם באופן כללי התיקון ועכשיו צריך לדחוף קדימה. גישה כזאת יכולה גם להחמיר במצוות (כמו הימנעות מלאו) אך גם תחשוק להוסיף מצוות כמו הר הבית ותכלת ובכך לדחוף את העגלה עוד יותר קדימה.
ויש מאמינים שנוח להם במצב הקיים ולכן הם לא להוטים לחומרות או לקולות מופלגות.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

3. כתבת שדעת בית שמאי שמחייבים באחריות שומר שחשב לשלוח יד אינה חומרא כי הטילה את הממון לטובת המפקיד במקום לטובת השומר.
כלומר כשיטתך אתה מגדיר חומרא וקולא לפי כמות אופציות ההתנהגות הפתוחות לפנינו. ובממונות שזהו משחק סכום אפס אז המושגים חומרא וקולא לא מוגדרים.

דומני שאפשר לתפוס את מושג החומרא באופן יותר רחב, פחות פורמלי ויותר גמיש, כך שדעת בית שמאי תוגדר כחומרא. חובת אחריות בחושב לשלוח יד יוצרת חברה דקדקנית וקפדנית שבה אנשים נזהרים מאד אפילו ממחשבות בעייתיות. ולמעשה מפיל עול התנהגותי על האנשים. פטור מאחריות בחושב לשלוח יד מתאים לחברה יותר נינוחה. השאלה היא כמה מעמסה משיתה ההלכה על הציבור ומה מידת ההשתופפות שלו. נראה לי שזאת תפיסה יותר נפוצה ביחס למושג ההחמרה וההקלה.

מיכי הגיב לפני 2 שנים

אפשר להגדיר גם כך כמובן. אם כי מקובל באחרונים שאין קולא וחומרא בממונות, וזה מורה שהגדירו כמוני.

השאר תגובה

Back to top button