רצח נשים
רצח נשים (באנגלית (מלטינית): Femicide, פמיסייד) הוא פשע שנאה המבוסס על מגדר. המונח הוגדר על ידי הסופרת הפמיניסטית דיאנה ראסל (אנ'), שנמנתה עם הראשונות שחקרו את התופעה, והגדירה אותה כ"הריגה מכוונת של אישה בשל היותה אישה"[1].
הגדרת "רצח נשים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופרת הפמיניסטית דיאנה ראסל הייתה אחת הראשונות שחקרה את התופעה, והיא הגדירה אותה כך: ”הריגה מכוונת של אישה כי היא אישה.”[2] ראסל הדגישה כי בדרך כלל רצח נשים נעשה ממניעים סקסיסטיים, בהם שנאת נשים, תחושת עליונות של גברים על פני נשים, אלימות מינית, או תחושת בעלות על האישה. ראסל כתבה: "רצח נשים נמצא בקצהו של רצף מעשי אלימות כלפי נשים, הכולל מגוון רחב של סוגי אלימות מילולית ופיזית, בהם אונס, עינויים, עבדות מינית (במיוחד בזנות), התעללות מינית בילדים במשפחה ומחוץ למשפחה, התעללות פיזית ורגשית, הטרדה מינית (בטלפון, ברחוב, במשרד ובכיתה), השחתת איבר המין הנשי על סוגיה השונים, פעולות גינקולוגיות מיותרות (כמו כריתת רחם מיותרת), הטרוסקסואליות מאולצת, עיקור כפוי, אימהות כפויה (במקומות בהם אמצעי מניעה והפלה מלאכותית אסורים), פסיכו-נוירוכירורגיה, שלילת מזון לנשים בתרבויות מסוימות, ניתוחים קוסמטיים, ופגיעות אחרות בגוף בשם אידיאל היופי. בכל מקרה שבו אחד ממעשי האלימות הללו מסתיים במוות, הוא הופך לאירוע של רצח נשים".
כמו כן ראסל כוללת בהגדרה מקרים של הרג סמוי של נשים, בהם מקרי רצח תינוקות בנות בתרבויות כמו הודו וסין.
ההגדרה של ראסל לרצח נשים מקובלת על רוב החוקרים, אך לא על כולם.
יש המרחיבים את ההגדרה, למשל ז'קלין קמבל וקרול רוניאן, המגדירות רצח נשים כך: "כל מקרה שבו נהרגת אישה, ללא קשר למניע או למבצע הפשע." לדבריהן, לא תמיד ניתן לקבוע מניע או לזהות מי הרוצח, ולכן פרטים אלו אינם נחוצים כדי לקבוע שמדובר במקרה של רצח נשים.
מצד שני, יש המצמצמים את ההגדרה של ראסל, למשל דזמונד אליס וולטר דקסדרי, המגדירים רצח נשים כך: "הרג מכוון של אישה על ידי גבר" – ואילו בהגדרה של ראסל, הרוצח לא חייב להיות גבר.
תולדות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לראשונה נעשה שימוש במונח "רצח נשים" באנגלית, femicide, בשנת 1801 באנגליה. בשנת 1848 הופיע המונח בלקסיקון משפטי, ולאחר מכן במילוני השפה. עם זאת, לעיתים נדירות נעשה שימוש במונח.
המונח femicide נעשה פופולרי עם צמיחתה של התנועה הפמיניסטית בשנות השבעים. סופרת בשם קרול אורלוק כתבה מספר מאמרים על רצח נשים, אך הם פורסמו רק בחוג מצומצם של פעילות התנועה. המונח קיבל פרסום רב בכנס פמיניסטי בשנת 1976, בו אמרה דיאנה ראסל את הדברים הבאים: ”עלינו להבין שמקרים רבים של רצח הם רצח נשים. למעשה, עלינו לזהות את הפוליטיקה המינית של הרצח. רצח נשים נמשך כבר זמן רב, החל ממקרים של שריפת מכשפות בעבר, דרך המנהג הרווח של רצח תינוקות ממין נקבה בתרבויות רבות, ועד למקרים של רצח על חילול "כבוד המשפחה". אבל מפני שמדובר בנשים, לא היה מונח שיתאר את התופעה הזאת - עד שהגיעה קרול אורלוק והטביעה את השם femicide.”
גם לאחר הכנס המונח רווח רק בחוגי התנועה הפמיניסטית, ורק במאה ה-21 החלו להשתמש בו גם בספרות המדעית.
הבחנה בין רצח לרצח נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש במונח "רצח נשים" הוא חלק מהשפה הפמיניסטית. השימוש במונח לא נועד להשמיץ או למזער מקרי רצח של גברים, שהם כ-80% מכלל הקורבנות של מקרי רצח בעולם. רצח נשים נבדל ממקרי רצח אחרים בכך שהוא לרוב מתרחש במסגרת משפחתית או זוגית.
חלק ממבקרי המונח מבכרים על פניו את המונח "ג'נדרסייד" (genderside), המתאר מקרי רצח על רקע מגדר באופן כללי, לאו דווקא רצח של נשים בידי גברים. אך גם מונח זה שנוי במחלוקת, ונטען לגביו שהשימוש בו מנציח את המבנה הפטריארכלי של החברה.
סוגים של רצח נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים סוגים רבים של רצח נשים.
מקרי הרצח הנפוצים ביותר של נשים, כ-35% מהמקרים בעולם, הם מקרים בהם אישה נרצחת על ידי בן זוג, או בן זוג לשעבר[3]. סוגים אחרים כוללים מקרי רצח של לסביות, רצח נשים על רקע גזעי, מקרים של רוצחים סדרתיים שרוצחים רק נשים, מקרי טבח של נשים, ורצח על רקע חילול "כבוד המשפחה".
כמו כן, רצח נשים יכול לכלול גם מקרי מוות כתוצאה מהשחתת איבר המין הנשי, מהדבקה מכוונת באיידס, ומביצוע הפלה מלאכותית לא בטוחה, במדינות בהן ההפלה מחוץ לחוק.
רצח על ידי בן זוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרי הרצח הנפוצים ביותר של נשים, כ-35% מהמקרים בעולם, הם מקרים בהם אישה נרצחת על ידי בן זוג, או בן זוג לשעבר. בארצות הברית ב-45%-50% מהמקרים של רצח נשים, הרצח בוצע על ידי בן זוג בהווה או בעבר. מדינות נוספות בהן שכיחים מקרים של רצח אישה על ידי בן זוג הן דרום אפריקה, ספרד והודו.
מחקר שבוצע בהודו גילה כי יש אלפי מקרים בכל שנה של רצח נשים בידי בן זוג, אך רק מקרים בודדים בהם גבר נרצח על ידי בת זוג. ממצאים אלה מחזקים את הטענה לפיה מדובר ברצח מגדרי, ורצח על ידי בן זוג הוא בעצם מקרה נפוץ של רצח נשים.
על פי ז'קלין קמפבל, המניע הנפוץ במקרים כאלה הוא קנאה, שמאחוריה מסתתרים מאמצי הזכר לשלוט באישה ולראות בה כרכושו, על מנת לחזק את ההיררכיה הפטריארכלית.
במקרים רבים של רצח נשים במסגרת זוגית זוהו גורמי הסיכון הבאים:
- הגבר איים ברצח או בהתאבדות אם האישה תבגוד בו או תעזוב אותו
- נעשה שימוש מוגבר במשקאות אלכוהוליים או סמים על ידי אחד מבני הזוג
- הצטברות מקרים בהם הגבר ניסה לשלוט בחירותה של האישה
- הגבר מחזיק כלי נשק
- הגבר מאלץ את האישה לקיים יחסי מין
- הגבר מובטל
- האישה בהריון
- האישה סבלה בעבר מהתעללות על ידי בן הזוג
- האישה מנסה לעזוב את בן זוגה.
במקרים של רצח נשים בידי בן זוג בולט במיוחד השימוש בנשק. בכשליש מהמקרים של רצח נשים נעשה שימוש בנשק חם.
ניתן לצמצם מקרים של רצח נשים באמצעות צווי הרחקה ומקלטים לנשים בסיכון. במחקר שנעשה על ידי קארן ד' סטאוט נמצא כי במקומות שבהם קיימים מקלטים לנשים בסיכון ומרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, שיעור רצח הנשים נמוך יותר מבאזורים אחרים.
רצח כמקרה קיצוני של אלימות נגד נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלימות נגד נשים
הסופרת הפמיניסטית דיאנה ראסל הייתה אחת הראשונות שחקרה את תופעת רצח הנשים. על פי הגדרתה, רצח הוא מקרה קיצוני של אלימות נגד נשים, וכל מעשה אלימות נגד נשים המסתיים במות האישה הוא בעצם מקרה של רצח נשים.
ראסל כתבה: "רצח נשים נמצא בקצהו של רצף מעשי אלימות כלפי נשים, הכולל מגוון רחב של סוגי אלימות מילולית ופיזית, בהם אונס, עינויים, עבדות מינית (במיוחד בזנות), התעללות מינית בילדים במשפחה ומחוץ למשפחה, התעללות פיזית ורגשית, הטרדה מינית (בטלפון, ברחוב, במשרד ובכיתה), השחתת איבר המין הנשי על סוגיה השונים, פעולות גינקולוגיות מיותרות (כמו כריתת רחם מיותרת), הטרוסקסואליות מאולצת, עיקור כפוי, אימהות כפויה (במקומות בהם אמצעי מניעה והפלה מלאכותית אסורים), פסיכו-נוירוכירורגיה, שלילת מזון לנשים בתרבויות מסוימות, ניתוחים קוסמטיים, ופגיעות אחרות בגוף בשם אידיאל היופי. בכל מקרה שבו אחד ממעשי האלימות הללו מסתיים במוות, הוא הופך לאירוע של רצח נשים."
מקרים של אונס, לדוגמה, הם אירועי אלימות נגד נשים, המסתיימים לעיתים ברצח הנאנסת, כהמשך למעשה האלימות שהוביל לאונס או לשם מניעת הפללתו של האנס. לדוגמה, רצח תמר ברז בוצע לאחר ניסיון אונס כושל.
רוצחי נשים סדרתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצח נשים סדרתי מוגדר כ"רצח סדיסטי ומיני של נשים", ומכונה גם "טרור מיני." מקרים רבים של רצח סדרתי הם מקרים של רצח נשים שבוצעו בידי גברים כאמצעי להשיג סיפוק מיני או שליטה. לפי נתוני ה-FBI, 70% מהקורבנות של רוצחים סדרתיים הם נשים, בעוד שהן מהוות רק 22% מהקורבנות במקרי הרצח הכלליים.
הקשר בין פורנוגרפיה לרוצחים סדרתיים אינו מוכח, אך מספר פמיניסטיות, בהן דיאנה ראסל וג'יין קאפוטי, טוענות כי קיים קשר כזה. מספר רוצחים סדרתיים העידו כי הושפעו מסרטים המאדירים אלימות ורצח של נשים. חלקם, למשל קנת' ביאנקי, צילמו את קורבנותיהם לפני הרצח האלים.
רצח נשים על רקע גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית, מספר פמיניסטיות, בהן דיאנה ראסל וג'יל רדפורד, טענו שמקרים בהם נשים ממוצא אפרו-אמריקאי נרצחות אינם מקבלים תשומת לב מספקת מהקהילה המקומית, המשטרה, כלי התקשורת ומערכת המשפט. חיזוק לטענה זו נמצא בדיווח על מקרי רצח של 12 נשים צעירות בבוסטון, בו נטען: "קיימת גזענות בסיקור בכלי התקשורת, שכמעט התעלמו בתחילה ממקרי הרצח, ובהמשך תיארו את הקורבנות בסטריאוטיפים גזעניים וסקסיסטיים כמו מבוקשים או זונות."
מקרי רצח של לסביות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרי רצח של לסביות נקראים גם "רצח נשים הומופובי", ומקרים כאלה היו נפוצים בהיסטוריה.
- ברומא העתיקה היה מותר להרוג אישה נשואה אם עסקה בפעילות מינית עם אישה אחרת.
- בימי הביניים באירופה, פעילות לסבית הייתה אסורה, ולסביות נדונו למוות בשריפה.
- בציד מכשפות במאה ה-15 (אנ'), היותה של אישה לסבית הייתה אחת ה"הוכחות" הנפוצות להיותה מכשפה.
בימינו, לסביות איננה מחוץ לחוק, אולם מקרים של עינויים ורצח של לסביות מתרחשים בכל חלקי העולם, גם במדינות מפותחות.
מקרים רבים של עינויים ורצח של לסביות התרחשו בדרום אפריקה, בהם נשים לסביות עברו "אונס מתקן" - אונס שמטרתו "לתקן" את נטייתן המינית. חלק מהמקרים הסתיימו ברצח. המקרה המפורסם ביותר הוא זה שבו נרצחה אודי סמליין בשנת 2008. מקרים דומים תועדו גם בזימבבואה, אקוודור ותאילנד.
רצח על חילול כבוד המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רצח על חילול כבוד המשפחה
רצח על חילול כבוד המשפחה הוא רצח של אישה על ידי בני משפחתה, עקב האמונה כי היא פגעה בכבוד המשפחה. רצח מסוג זה נפוץ בעיקר בחברות מוסלמיות במזרח התיכון, אולם קיימים מקרי רצח על רקע זה גם במקומות אחרים בעולם.
רצח אישה על רקע חילול כבוד המשפחה מתבצע כיוון שקרובי משפחתה אינם מרוצים מהתנהגותה, למשל - תחושה של פגיעה בסמכות ההורים, או חשד בהתנהגות שאינה הולמת. במקרים רבים הנשים מואשמות על ידי משפחתן בקיום יחסי מין אסורים לדעתם, כמו ניאוף של אשה נשואה, קשר מיני מחוץ לנישואין או נישואין עם בן דת אחרת.
רצח נשים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל שנה נרצחות בעולם כ-60,000 נשים באירועי אלימות נגד נשים[4]. מקרי רצח נפוצים במיוחד בארצות אמריקה הלטינית ואפריקה, ובפרט במדינות אל סלוודור ודרום אפריקה. אולם מקרי הרצח של נשים מהווה רק 21% מסך מקרי הרצח אף על פי שהנשים מהוות 51% מאוכלוסיית העולם[5].
בארצות הברית, רצח נשים הוא הגורם העיקרי למותן של נשים ממוצא אפרו-אמריקאי בגילאי 15 עד 24. סקירת הרקע של מקרי רצח נשים בארצות הברית זיהתה מספר גורמים משותפים, בהם רקע של אלימות נגד האישה, וזמינות כלי נשק. מקרי רצח נשים היו נפוצים יותר בשכונות עוני ובשכונות בהן היה ניכור בין השכנים.
התנועה הפמיניסטית באמריקה הלטינית הייתה בין הראשונות שאימצו את המונח "רצח נשים" (בספרדית femicidio), במיוחד בהתייחסות לרציחות הנשים בסיודאד חוארס, מקסיקו, שהחלו בשנת 1993 ונמשכות עד היום. מקרים רבים של רצח נשים אירעו באל סלוודור, קולומביה וגואטמלה. ועדת האו"ם לזכויות אדם מצאה שממשלת גואטמלה נכשלה באכיפת חוקים להגנה על נשים מפני רצח. בשנים 2013–2017 נערך פרויקט גדול של COST כדי להילחם בתופעת רצח נשים באירופה[6].
רצח נשים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רצח נשים בישראל
החל משנות ה-2000 היו למעלה מ-20 מקרים של רצח נשים מדי שנה בישראל. בשנים 2000–2016 נרצחו 384 נשים[7]. 23% נרצחו בכלי ירייה מכל הסוגים, כאשר בנשק ברישוי פרטי נרצחו 10 נשים (2.60%), 26 נשים (6.8%) נרצחו באמצעות נשק ארגוני (המוחזק ברישיון על ידי אנשי צבא, משטרה וחברות אבטחה) והשאר בנשק בלתי חוקי. שאר 77% מהנרצחות נרצחו באמצעים שונים שאינם כלי הירייה. בקרב מהגרים, הכלי הנפוץ לרצח הוא סכין. בשנת 2019 נרצחו 17 נשים על רקע פלילי, מהם 5 על ידי בני זוגם[8].
בין השנים 2005–2008 שיעור רצח הנשים בקרב יוצאות אתיופיה היווה כמעט שליש מכל רציחות הנשים בישראל, כולל במגזר הערבי[9]. כיום[דרושה הבהרה], שיעור זה ירד ובאוכלוסייה הערבית יש את שיעור הרציחות הגבוה ביותר, רציחות על רקע "כבוד המשפחה", ביחס למספרם באוכלוסייה הכללית. לפי נתוני המשרד לביטחון הפנים, משנת 2008 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי רצח של נשים בעקבות גירושים, והדבר נפוץ יותר בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות[10].
שיעור מקרי רצח נשים הוא הגבוה ביותר בקרב בנות 18 עד 24[11]. כ-10% מכל הרציחות בישראל הן בקרב נשים מעל גיל 60[12].
בשנת 2017 נערכו מספר הפגנות נגד רצח נשים וכמחאה על דרכי הטיפול המוסדיים במקרי אלימות נגד נשים[13]. בשנת 2019, בעקבות רצח מיכל סלה, הוקם "פורום מיכל סלה"[14] הפועל למען נשים הסובלות מאלימות של בני זוגן או נמצאות בסיכון.
מקרים של רצח נשים בישראל מתרחשים יותר בקרב ערביי ישראל, באופן יחסי, מאשר בשאר חלקי החברה. לפי נתוני משרד הרווחה, 42% מהנשים שנרצחו בשנת 2014 הן מהמגזר הערבי[15].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Weil, S. 2015. “Combatting Femicide in Multiple Ways: the COST Action IS1206 on ‘Femicide across Europe’”. In: Filip, A. and Platzer, M. (eds) Femicide: Targeting of Women in Conflict 3: 139-141. Vienna: ACUNS. Weil, S. 2015. “Femicide in Europe”. In: Dimitrijevic, M., Filip, A. and Platzer, M. (eds) Femicide: Taking Action against Gender-Related Killing of Women and Girls 4: 118-121. Vienna: ACUNS.
- Marcuello-Servós, C., Corradi, C., Weil, S. and Boira, S. 2016. “Femicide: A social challenge”. Current Sociology 64(7): 967-974. Special Issue on Femicide.
- Weil, S. 2016. “Making femicide visible”. Current Sociology 64(7): 1124 –1137. Special Issue on Femicide.
- Weil, S. 2016. “Failed Femicides among Migrant Survivors”. Qualitative Sociology Review 12(4): 6-21.
- Weil, S., Corradi, C. and Naudi, M. 2018. Femicide across Europe. University of Bristol: Policy Press.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רינת בניטה, רצח וניסיונות לרצח של נשים בדגש על רקע של אלימות במשפחה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 16 בנובמבר 2017
נעם ברקן, "למה נשים נרצחות? כי זה לא מעניין את הממשלה", באתר "ידיעות אחרונות", 15 באוקטובר 2018- חווה דיין, "אם לא תהיי שלי - לא תהיי: רצת נשים ותיקון מוצע לסעיף 301 לחוק העונשין, חוקים ו', אוגוסט 2014
נשים - פשעים נגד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אין מילה חלופית בעברית למונח Femicide
- ^ Diana EH Russel, The Origin and Importance of the Term Femicide, דצמבר 2011 (באנגלית) (ארכיון).
- ^ Femicide - Understanding and addressing violence against women, באתר ארגון הבריאות העולמי, 2012 (באנגלית).
- ^ Lethal Violence against Women and Girls, מתוך סקירת מקרי אלימות בעולם בשנת 2015, באתר ארגון אמנות ז'נבה, 2015 (באנגלית).
- ^ דניאל עוז, כשגברים נרצחים, באתר מאקו, 22 ביוני 2017
- ^ Weil, S., Corradi, C. and Naudi, M. 2018. Femicide across Europe. University of Bristol: Policy Press.
- ^ דוח שנתי של "העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל", 2016, באתר העמותה; הנתונים מסתמכים על דיווחי הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.
- ^ השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל ל-2019
- ^ Shalva Weil, Failed Femicides among Migrant Survivors, Qualitative Sociology Review 12(4), 2016, עמ' 6-21
- ^ על השימוש בנשק פרטי במקרי רצח במשפחה, "המשרוקית", באתר גלובס, 8 ביולי 2018.
- ^ נצ"מ ד"ר בשורה רגב, ניצן שירי, נשים על הכוונת - אלימות כלפי נשים בארץ ובעולם, באתר המשרד לביטחון הפנים, באתר המשרד לביטחון הפנים, נובמבר 2012.
- ^ Weil, S. 2017. “The End of Days: Femicide of Elderly Women in Israel”. In: Hemblade, H. (ed) Femicide: Abuse and Femicide of the Older Woman 8: 32-33. Vienna: ACUNS
- ^ פלורית שויחט ואסף גולן, 'דורשות ביטחון': הפגנות נגד רצח נשים ברחבי הארץ, באתר nrg.
- ^ לילי בן-עמי, פורום מיכל סלה, באתר https://www.michalsela.org.il
- ^ שירית אביטן כהן, 15 נשים נרצחו מתחילת השנה - 9 מהמגזר הערבי, באתר nrg, 24 בנובמבר 2016.
