בתחילת הדרך הלימוד היה רק לעבודה עם קבוצות ללא ייצוגים (בדים וכד). לקראת סוף הקורס שהששתפתי בו כמה מאיתנו התחלנו לבדוק באופן בפרטי איך הדבר יכול לעבוד בסטינג הפרטני, אך זה לא היה חלק מההכשרה. כשהגעתי לארץ והתחלתי ללמד, שמתי לב שלתלמידים מאוד קשה להבין מה מתרחש בקונסטלציה ומה הם יכולים לקחת לפרקטיקה שלהם. בנוסף מה שעניין את רוב התלמידים הוא היישום הפרטני, ולכן לאט לאט הפוקוס של הלימוד עבר ליישום הפרטני. במקביל אני יודע שעוד ועוד מורים בעולם מלמדים את היישום הפרטני בדרך כזאת או אחרת (הרבה עובדים עם בובות ופלייבמוביל ושכאילו), מאחר ורובם הגדול מאוד של מי שלומד את הגישה עובד בסטינג הפרטני. אני מניח שמי שילך ויחווה קונסטלציה קבוצתית בחו"ל סיכוי גדול מאוד שהיא תהיה ללא בדים. ולכן גם מי שלמד בחו"ל ומגיע לארץ, סיכוי טוב שזה יהיה להם חדש ואחר. בהתסכלי אחורה על הכנסת הבדים כחלק אינטגרלי בכל תהליך קונסטלטיבי, אני יכול לראות בבירור איזה תוספת משמעותית זאת, וכמה היא מאפשרת ומעשירה את העבודה, מה שחסר בקונסטלציה ללא ייצוגים.